<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער נ"א</h1>
<h2>דף לה.</h2>
החלוק שיש בין המוכר והלוקח לפי שיש דברים שהם על הלוקח כמו שהיו על המוכר במה שלקח ממנו. ויש דברים שאינן על הלוקח כמו שהיו על המוכר, ואלו מאותן שיש על הלוקח כמו שהיו על המוכר כל מה שהיה חובה לעשות על המקח בעצמו כגון עשיית מעקה כדגרסינן [סוטה מ"ג ע"א] אחד הלוקח ואחד הנתן לו במתנה, וכגון מצות אותו ואת בנו כדגרסינן [חולין פ"ג ע"א] בארבעה פרקים בשנה צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט וכבר פירשנו זאת ויש נמי על הלוקח כמו שיש על המוכר, כגון מי שמכר בגד שקרעו באבל אביו דאסור לאחותו לעולם כדגרסינן [מועד קטן כ"ו ע"א] וכולן רשאין לשוללן למוללן לעשותן כמין סולמות אבל (אם) [לא] לאחותן. אמר רב חסדא ובאחוי אלכסנדרי. תדע דכשם שאסור לאחותו למוכר כך אסור לאחותו ללוקח ומשום הכי צריך המוכר שיודיע את הלוקח כדגרסינן [שם ע"ב] כשם שמוכר אסור לאחותו כך לוקח אסור לאחותו לפיכך צריך להודיעו. ויש שם עניינים אחרים שיש ביניהם חלוק דיש מהם שהם על המוכר ואינו על הלוקח. כגון ששמו לו קרקע בחובו ונתנוהו לו ב"ד דידעינן דכל אימת שיהיו לו מעות לבעל הקרקע יתן מעותיו ויחזיר לו את הקרקע ששמו לו ב"ד כדגרסינן [ב"מ ל"ה ע"א] שומא הדרא לעולם אבל אם מכר אותו קרקע קודם שיספיק לפדותו בעל הקרקע אין על הלוקח השני להחזיר אותו קרקע לבעל הקרקע לעולם ואף על פי שיש לו דמיו, כדגרסינן [שם] שמוה לבעל חוב ואזל ושמה לב"ח דידיה א"ל לא עדיפת ממאן דאתית מחמתיה זבנה אורתא יהבה במתנה הני מעיקרא אדעתא דארעא נחות ולא אדעתא דזוזי. שמו ליה בזוזי לאשה בכתובתה ואנסיבא בעל לוקח הוי לא מהדר ולא מהדרינן ליה. ויש מהם נמי כגון מי שיש לו בית ואין לו בה זיזין וגזוזטראות שיוצאין לר"ה דאין לו להוציאם ואם הוציא אותם יש לו לסתרם ואם לא הספיק לסתרם עד שמכרם לאלתר אין על הלוקח לסתרם ולא עוד אלא שאם נפלו יש לו לחזור ולבנותם כדגרסינן [ב"ב ס' ע"א] אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לר"ה אלא אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקתה. ויש מהם נמי כגון מי שבנה בית בזמן הזה שאין ישראל שרויין על אדמתם אינו רשאי לסוד אותה כלה אלא שישייר ממנה שעור שנתנו בו חכמים, כדגרסינן [שם ס' ע"ב] כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ובלבד שישייר בה דבר מועט וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה אמר רב חסדא וכנגד הפתח. אבל מי שלקח בית שהיא מסויידת כולה במשלם יופי בניינה אין עליו לסתור כלום כדי לקיים מצוה דשיור אמה על אמה אבל אם נסתר אותו סיוד מאליו אין עליו להחזירו. אלא שישייר כדגרסינן [שם] אין מסידין ואין מכיירין ואין מפיסי' בזמן הזה. לקח חצר מסויידת מכויירת מפוייחת הרי זו בחזקתה. ותדע דכל זכות וראיה שיש לו למוכר באותו גוף המכר זכה בו נמי הלוקח ועומד במקום המוכר. וכמו שפירשו והיכא שיש לו למכור שני בתים זו לפנים מזו ומכר את החיצונה ללוקח ושייר את הפנימי לעצמו אין לו למוכר דרך על החיצון במה שיכנס לבית הפנימית ששייר לפניו אא"כ פי' בפי' והתנה ששייר לעצמו דרך (ואף) [ואם] אחר שהתנה ששייר דרך לעצמו באותו הבית הפנימי מכר אותו פנימי לאחר דין הוא שיהיה ללוקח שלקח את הפנימי דרך על החיצון כמו שהיה למוכר מאחר שהתנה. ועל הדא גרסינן [שם ס"ד ע"א] וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבא וח"א אין צריך ליקח לו דרך ומודה רבי עקיבא בזמן שא"ל חוץ מאלו אינו צריך ליקח לו דרך. מכרן לאחר אין צריך ליקח לו דרך וח"א צריך ליקח לו דרך.
